<h1>כ"א ע"ב</h1>
<h2>דף יח:</h2>
אלו נשים אסורות בתו מאנוסתו כדתנן [יבמות ב' ע"א] חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן בתו ופרש"י דהיינו בתו מאנוסתו. ופי' רבינו יצחק ב"ר שמואל דכן העיקר כדמוכח בגמרא דמסיק [ע"ב] אלא בתו כיון דאתיא מדרשא חביבה ליה דאמר רבא אמר לי רב יצחק בר אבדימי אתי' הנה הנה אתיא זמה זמה דכתיב בפ' אחרי מות ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה ערותן כי ערותך הנה והכא לא כתיב לשון אישות ומיירי באונס אבל בתו מאנוסתו לא כתיב מק"ו לא אתיא דאין מזהירין מן הדין אלא בג"ש ילפא דכתיב הכא בקרא דאנוסתו כי ערותך הנה וכתי' גבי אישות שארה הנה זימה מה התם בתו כבת בתו אף כאן בתו כבת בתו. הלכך אסור בבתו מאנוסתו ובבת בנו מאנוסתו ובבת בתו מאנוסתו ובבתו ובבת בתו ובבת בנו ובבת אשתו שאינה בתו ובבת בתה ובבת בנה. ואסור אדם בבת אנוסתו ובאם אנוסתו ובאחות אנוסתו כדתנן ומייתי לה ס"פ כיצד [כ"ו ע"א] ור"פ נושאין [צ"ז ע"א] הנטען מן האשה אסור באמה ובבתה ובאחותה. והא דתנן [שם] נושאין על האנוסה ועל המפותה פי' שאם אנס אשה שמותר לו לישא את בתה או אמה, הא אוקימנא ר"פ נושאין דוקא לאחר מיתה. חמותו דהיינו אשה ובתה ואם חמותו היינו בת בתה ואם חמיו היינו בת בנה. ור"פ אלו הן הנשרפין [ע"ה ע"א] יליף לה שפיר. ואחותו בת אביו שלא בת אמו ובת אמו שלא בת אביו ואחות בת אביו שהיא בת אמו. [ואחותו מאנוסת אביו] כדיליף לה פ' כיצד [כ"ב ע"א] מי שיש לו אח מ"מ זוקק את אשתו ליבום והוא אחיו לכל דבר ואמ' בגמ' לאתויי ממזר אלמא ממזר הוי אחיו אע"פ שאין כאן אישות דאין קידושין תופסין בחייבי כריתות ולר' עקיבה חייבי לאוין כחייבי כריתות מעתה הואיל ואין כאן אישות אינה אלא מפותה וקרי' לי' אחיו אלמא אחותו מאנוסת אביו ומפותת אביו אחותו היא. ובספר המקצועות כתב ואפי' אחותו מאנוסה או מחייבי לאוין או מחייבי כריתות אחותו היא ומחייב עלי', ואע"ג דכתיב בת אשת אביך ומשמע דוקא דאית לי' לאבוה אישות בגבה כדאמר גבי אשת אב וכלה, אחותו מאנוסתו לא אפשר לומר דלא מחייב עלי' דהכי אמרי' (אחורן רבו) [אולי צ"ל רבא רמי עי' יבמות כ"ב ע"ב] כתי' ערות בת בנך או בת בתך (כי) [כו' פי'] דאית לי' מאנוסה ובתו אתי' הנה הנה ומדלגבי' אב בתו מאנוסה זרעיה היא ומחייב עלה בבתו מאנוסתו לגבי אחוה [נמי] כי הדדי נינהו ואחים מאנוסה אחים נינהו לכ"ד. ואחותו מחייבי לאוין נמי אחותו היא דחייבי לאוין תפסי בהו קידושין דכתי' כי תהיינה לאיש כדר"פ ואפי' מחייבי כריתות דלא תפסי בי' קידושין כתב רחמנא באזהר' מולדת בית או מולדת חוץ בין שאומרי' לו לאביך הוצא בין שאומ' לו לאביך קיים אחותך היא עכ"ל. ודרשה זו בפ' כיצד [כ"ג ע"א] ויש קצת לגמגם על מה שכתב מדלגבי אב בתו מאנוסתו זרעי' לגבי אחוה נמי, דהא בתו מאשתו פשיטא לתלמודא דבתו היא אעפ"כ הוצרך לדרוש אחותו בת אביו שהיא בת אמו מאחותך היא. ומותר מן התורה באחותו בת אביו שהוליד משפחה ונכרית כדתנן פ' כיצד [כ"ב ע"א] חוץ ממי שיש לו משפחה ונכרית וילפי' מקרא דכתיב האשה וילדי' תהי' לאדוני' פי' אלמא בנים בתר שפחה אזיל ואמ' בגמ' [כ"ג ע"א] ורבנן למעוטי שפחה ונכרית [כו'] דלאו אחותו היא הלכך מותר בה. מיהו לא ידענא אם שייך בה לגזור מדרבנן. וז"ל פר"ח זצ"ל בפ' כיצד אוקמינא אפי' יש לו אח ממזר זוקק אשת אחיו ליבום חוץ ממי שיש לו אח מן שפחה ומן הנכרית שנא' האשה וילדיה תהי' לאדוני' בן השפחה והנכרית אין בהם לאו כלום וה"מ שפחה של אחרים דומיא דנכרית דאין לו בה קנין אבל שפחתו דקיי"ל אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות אחיו הו' לכל דבר עכ"ל. ורבינו יצחק אלפס זצ"ל כתב כדבריו משמי' דרב נטרונאי גאון זצ"ל ותו כתב וחזינן לגאון אחר דמספקא לי' מלתא ומתוך דבריו נקטינן בהא מלתא [לחומרא לגבי איסורא דהיכא דאית ליה איתתא ומית ולית ליה זרעא אלא האי דאוליד מן השפחה נקטינן] לחומרא וחולצת ולא מתיבמת ולענין ממונא נקטינן לקולא ולא ירית לה (אלא) [אבל] איהו גופי' לא מזבני לי' [יורשין] ואי בעי למנסב בת ישראל מצריכנ' לי' גט שחרור ואי קדיש קמי גט שחרור מצריכי' לה גט מני' ואי בעי למנסיב שפחה לא שבקינן לי' עכ"ל. אחות אביו כדכתי' ערות אחות אביך לא תגלה ותניא ר"פ הבא על יבמתו [נ"ד ע"ב] ערות אחות אביך לא תגלה בין מן האב בין מן האם [וכן אחות אמו בין מן האב בין מן האם]. ואחות אשתו כדכתי' אשה אל אחותה לא תקח וגו' עלי' בחייה למעוטי לאחר מיתת אשתו דשריא אחותה כדתנן ס"פ החולץ [מ"ט ע"א] אשתו שמתה מותר באחותה גרשה ומתה מותר באחותה נשאת לאחר ומתה מותר באחותה ואמרי' פ"ק [ח' ע"ב] והאי בחייה מבעי' לי' [למעוטי] לאחר מיתה ההיא מאשה אל אחותה נפקא אי מואשה אל אחותה נפקא ה"א נתגרשה שריא כתב רחמנא בחייה כל שבחיי' דאע"ג דנתגרש' לא ומשעה שקידש את אשתו אסור באחותה כדתנן פ' כיצד [כ"ג ע"ב] מי שקידש אחת משתי אחיות ואין יודע לאיזו קידש נותן גט לזו וגט לזו ותניא בפ' עריות המקדש את האשה ה"ז אוסר עליו שבע עריות אמה ואם אמה ואם אביה בתה ובת בתה ובת בנה ואחותה בזמן שהיא קיימת כולן שנאסרו עליו שעה אין להם היתר אחר איסורן חוץ מאחות אשתו שלא נאסרה עליו אלא בחייה. אשת אחיו מהאב כשמת אחיו והניח זרע אחריו ואשת אחיו מן האם אפי' מת בלא בנים כדתניא ר"פ הבא על יבמתו [נ"ה ע"א] ערות אשת אחיך לא תגלה בין מן האב בין מן האם. ואשת אחיו שלא הי' בעולמו כלו' אפי' אשת אחיו מן האב לא שריא לי' אא"כ היתה להם ישיבה אחת בעולם אבל אם נולד לאחר מות אחיו אסירה לי' ואמר בפ' כיצד [י"ז ע"ב] אשת אחיו שלא הי' בעולמו היכא כתי' אמר רב יהודה אמר רב אמר קרא כי ישבו אחים יחדיו אחים שהיתה להם ישיבה אחת בעולם פרט לאשת אחיו שלא הי' בעולמו. וכלתו כדכתי' ערות כלתך לא תגלה ומשעת אירוסין הויא כלתו. אמו כדכתי' ערות אביך וערות אמך לא תגלה. אשת אביו כדכתי' ערות אשת אביך לא תגלה. אבל אנוסת אביו ומפותת אביו מותרת דלית הלכתא כר' יהודה דאסר באנוסת אביו ומפותת אביו חדא דיחיד ורבים הלכה כרבים ותו דה"ל סתם ואח"כ מחלוקת דסתם לן כוותי' בפ"ק [י"ג ע"א] כדאוקמה רב אשי דהא דקאמ' לי' ר' (לר' לוי) [ללוי כמדומה] שאין לו מוח בקדקדו משום דמתני' ר' יהודה היא דאסר באנוסת אביו ומחלוקת בפ' נושאין [צ"ז ע"א] הלכך הוה סתם ואח"כ מחלוקת ואין הלכה כסתם. והא דפרכי' [ט' ע"א] והא ב"ש מתירין את הצרות [לאחין וב"ה אוסרין] ושנינו ב"ש במקום ב"ה אינה משנה משום דאין הלכה כב"ש, א"כ כי פריך לוי לר' מאנוסת אביו ושני לי' בפלוגתא לא קא מיירי כיון דאין הלכה כר' יהודה לימא לי' ר' ללוי ר' יהודה במקום רבנן אינה משנה, שאני התם דיצתה בת קול. ואשת אחי אביו כדכתי' ערות אחי אביך לא תגלה אל אשתו לא תקרב דודתך היא ואמרי' בפ' הבא על יבמתו [נ"ד ע"ב] דמן האב ולא מן האם. מיהו מן האם ואשת אחי האם מן האב ואשת אחי האם מן האם נמי פשטנוה לאיסורא פ' כיצד
<h2>דף מג:</h2>
אלו נשים אסורות בתו מאנוסתו כדתנן [יבמות ב' ע"א] חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן בתו ופרש"י דהיינו בתו מאנוסתו. ופי' רבינו יצחק ב"ר שמואל דכן העיקר כדמוכח בגמרא דמסיק [ע"ב] אלא בתו כיון דאתיא מדרשא חביבה ליה דאמר רבא אמר לי רב יצחק בר אבדימי אתי' הנה הנה אתיא זמה זמה דכתיב בפ' אחרי מות ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה ערותן כי ערותך הנה והכא לא כתיב לשון אישות ומיירי באונס אבל בתו מאנוסתו לא כתיב מק"ו לא אתיא דאין מזהירין מן הדין אלא בג"ש ילפא דכתיב הכא בקרא דאנוסתו כי ערותך הנה וכתי' גבי אישות שארה הנה זימה מה התם בתו כבת בתו אף כאן בתו כבת בתו. הלכך אסור בבתו מאנוסתו ובבת בנו מאנוסתו ובבת בתו מאנוסתו ובבתו ובבת בתו ובבת בנו ובבת אשתו שאינה בתו ובבת בתה ובבת בנה. ואסור אדם בבת אנוסתו ובאם אנוסתו ובאחות אנוסתו כדתנן ומייתי לה ס"פ כיצד [כ"ו ע"א] ור"פ נושאין [צ"ז ע"א] הנטען מן האשה אסור באמה ובבתה ובאחותה. והא דתנן [שם] נושאין על האנוסה ועל המפותה פי' שאם אנס אשה שמותר לו לישא את בתה או אמה, הא אוקימנא ר"פ נושאין דוקא לאחר מיתה. חמותו דהיינו אשה ובתה ואם חמותו היינו בת בתה ואם חמיו היינו בת בנה. ור"פ אלו הן הנשרפין [ע"ה ע"א] יליף לה שפיר. ואחותו בת אביו שלא בת אמו ובת אמו שלא בת אביו ואחות בת אביו שהיא בת אמו. [ואחותו מאנוסת אביו] כדיליף לה פ' כיצד [כ"ב ע"א] מי שיש לו אח מ"מ זוקק את אשתו ליבום והוא אחיו לכל דבר ואמ' בגמ' לאתויי ממזר אלמא ממזר הוי אחיו אע"פ שאין כאן אישות דאין קידושין תופסין בחייבי כריתות ולר' עקיבה חייבי לאוין כחייבי כריתות מעתה הואיל ואין כאן אישות אינה אלא מפותה וקרי' לי' אחיו אלמא אחותו מאנוסת אביו ומפותת אביו אחותו היא. ובספר המקצועות כתב ואפי' אחותו מאנוסה או מחייבי לאוין או מחייבי כריתות אחותו היא ומחייב עלי', ואע"ג דכתיב בת אשת אביך ומשמע דוקא דאית לי' לאבוה אישות בגבה כדאמר גבי אשת אב וכלה, אחותו מאנוסתו לא אפשר לומר דלא מחייב עלי' דהכי אמרי' (אחורן רבו) [אולי צ"ל רבא רמי עי' יבמות כ"ב ע"ב] כתי' ערות בת בנך או בת בתך (כי) [כו' פי'] דאית לי' מאנוסה ובתו אתי' הנה הנה ומדלגבי' אב בתו מאנוסה זרעיה היא ומחייב עלה בבתו מאנוסתו לגבי אחוה [נמי] כי הדדי נינהו ואחים מאנוסה אחים נינהו לכ"ד. ואחותו מחייבי לאוין נמי אחותו היא דחייבי לאוין תפסי בהו קידושין דכתי' כי תהיינה לאיש כדר"פ ואפי' מחייבי כריתות דלא תפסי בי' קידושין כתב רחמנא באזהר' מולדת בית או מולדת חוץ בין שאומרי' לו לאביך הוצא בין שאומ' לו לאביך קיים אחותך היא עכ"ל. ודרשה זו בפ' כיצד [כ"ג ע"א] ויש קצת לגמגם על מה שכתב מדלגבי אב בתו מאנוסתו זרעי' לגבי אחוה נמי, דהא בתו מאשתו פשיטא לתלמודא דבתו היא אעפ"כ הוצרך לדרוש אחותו בת אביו שהיא בת אמו מאחותך היא. ומותר מן התורה באחותו בת אביו שהוליד משפחה ונכרית כדתנן פ' כיצד [כ"ב ע"א] חוץ ממי שיש לו משפחה ונכרית וילפי' מקרא דכתיב האשה וילדי' תהי' לאדוני' פי' אלמא בנים בתר שפחה אזיל ואמ' בגמ' [כ"ג ע"א] ורבנן למעוטי שפחה ונכרית [כו'] דלאו אחותו היא הלכך מותר בה. מיהו לא ידענא אם שייך בה לגזור מדרבנן. וז"ל פר"ח זצ"ל בפ' כיצד אוקמינא אפי' יש לו אח ממזר זוקק אשת אחיו ליבום חוץ ממי שיש לו אח מן שפחה ומן הנכרית שנא' האשה וילדיה תהי' לאדוני' בן השפחה והנכרית אין בהם לאו כלום וה"מ שפחה של אחרים דומיא דנכרית דאין לו בה קנין אבל שפחתו דקיי"ל אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות אחיו הו' לכל דבר עכ"ל. ורבינו יצחק אלפס זצ"ל כתב כדבריו משמי' דרב נטרונאי גאון זצ"ל ותו כתב וחזינן לגאון אחר דמספקא לי' מלתא ומתוך דבריו נקטינן בהא מלתא [לחומרא לגבי איסורא דהיכא דאית ליה איתתא ומית ולית ליה זרעא אלא האי דאוליד מן השפחה נקטינן] לחומרא וחולצת ולא מתיבמת ולענין ממונא נקטינן לקולא ולא ירית לה (אלא) [אבל] איהו גופי' לא מזבני לי' [יורשין] ואי בעי למנסב בת ישראל מצריכנ' לי' גט שחרור ואי קדיש קמי גט שחרור מצריכי' לה גט מני' ואי בעי למנסיב שפחה לא שבקינן לי' עכ"ל. אחות אביו כדכתי' ערות אחות אביך לא תגלה ותניא ר"פ הבא על יבמתו [נ"ד ע"ב] ערות אחות אביך לא תגלה בין מן האב בין מן האם [וכן אחות אמו בין מן האב בין מן האם]. ואחות אשתו כדכתי' אשה אל אחותה לא תקח וגו' עלי' בחייה למעוטי לאחר מיתת אשתו דשריא אחותה כדתנן ס"פ החולץ [מ"ט ע"א] אשתו שמתה מותר באחותה גרשה ומתה מותר באחותה נשאת לאחר ומתה מותר באחותה ואמרי' פ"ק [ח' ע"ב] והאי בחייה מבעי' לי' [למעוטי] לאחר מיתה ההיא מאשה אל אחותה נפקא אי מואשה אל אחותה נפקא ה"א נתגרשה שריא כתב רחמנא בחייה כל שבחיי' דאע"ג דנתגרש' לא ומשעה שקידש את אשתו אסור באחותה כדתנן פ' כיצד [כ"ג ע"ב] מי שקידש אחת משתי אחיות ואין יודע לאיזו קידש נותן גט לזו וגט לזו ותניא בפ' עריות המקדש את האשה ה"ז אוסר עליו שבע עריות אמה ואם אמה ואם אביה בתה ובת בתה ובת בנה ואחותה בזמן שהיא קיימת כולן שנאסרו עליו שעה אין להם היתר אחר איסורן חוץ מאחות אשתו שלא נאסרה עליו אלא בחייה. אשת אחיו מהאב כשמת אחיו והניח זרע אחריו ואשת אחיו מן האם אפי' מת בלא בנים כדתניא ר"פ הבא על יבמתו [נ"ה ע"א] ערות אשת אחיך לא תגלה בין מן האב בין מן האם. ואשת אחיו שלא הי' בעולמו כלו' אפי' אשת אחיו מן האב לא שריא לי' אא"כ היתה להם ישיבה אחת בעולם אבל אם נולד לאחר מות אחיו אסירה לי' ואמר בפ' כיצד [י"ז ע"ב] אשת אחיו שלא הי' בעולמו היכא כתי' אמר רב יהודה אמר רב אמר קרא כי ישבו אחים יחדיו אחים שהיתה להם ישיבה אחת בעולם פרט לאשת אחיו שלא הי' בעולמו. וכלתו כדכתי' ערות כלתך לא תגלה ומשעת אירוסין הויא כלתו. אמו כדכתי' ערות אביך וערות אמך לא תגלה. אשת אביו כדכתי' ערות אשת אביך לא תגלה. אבל אנוסת אביו ומפותת אביו מותרת דלית הלכתא כר' יהודה דאסר באנוסת אביו ומפותת אביו חדא דיחיד ורבים הלכה כרבים ותו דה"ל סתם ואח"כ מחלוקת דסתם לן כוותי' בפ"ק [י"ג ע"א] כדאוקמה רב אשי דהא דקאמ' לי' ר' (לר' לוי) [ללוי כמדומה] שאין לו מוח בקדקדו משום דמתני' ר' יהודה היא דאסר באנוסת אביו ומחלוקת בפ' נושאין [צ"ז ע"א] הלכך הוה סתם ואח"כ מחלוקת ואין הלכה כסתם. והא דפרכי' [ט' ע"א] והא ב"ש מתירין את הצרות [לאחין וב"ה אוסרין] ושנינו ב"ש במקום ב"ה אינה משנה משום דאין הלכה כב"ש, א"כ כי פריך לוי לר' מאנוסת אביו ושני לי' בפלוגתא לא קא מיירי כיון דאין הלכה כר' יהודה לימא לי' ר' ללוי ר' יהודה במקום רבנן אינה משנה, שאני התם דיצתה בת קול. ואשת אחי אביו כדכתי' ערות אחי אביך לא תגלה אל אשתו לא תקרב דודתך היא ואמרי' בפ' הבא על יבמתו [נ"ד ע"ב] דמן האב ולא מן האם. מיהו מן האם ואשת אחי האם מן האב ואשת אחי האם מן האם נמי פשטנוה לאיסורא פ' כיצד
